היי לכולם.
לאחרונה כתבתי פוסט, שכותרתו הייתה: איך המיגרנה והכאב משרתים אותי.
הכותרת העלתה שיח ער, והתגובות היו חלוקות על השימוש בהגדרה שהמיגרנה משרתת אותי. בעקבות השיח שעלה אני רוצה להבהיר את כוונתי באומרי שהמיגרנה "משרתת" אותי.
כמובן, שאין לי שום עניין בשירות מעין זה. וכשמטפלים שונים שאלו אותי כיצד המיגרנה משרתת אותי, לא הבנתי את המשמעות העמוקה של השאלה והתרסתי בפניהם, האם הגיוני הדבר, שאזמין על עצמי כאב ?
וחיזקתי את טענתי, שאם אני צריכה לנוח יש לי את האפשרות, לקחת לעצמי זמני מנוחה.
בימים אלה כשאני בתוך מסע מופלא לריפוי עצמי אני מבינה מה הייתה כוונת המטפלים בשאלתם: כיצד ואיך המיגרנה "משרתת" אותי?
בפוסט זה אנסה להסביר את המשמעות העמוקה, כשאני אומרת שהמיגרנה משרתת אותי.
ד"ר מאיר תבורי כותב ואומר, שהכל מתחיל מהתת מודע, הרגשות הנמצאים בתת המודע שלנו כמו כעסים, אכזבות, שמחה, התרגשות ועוד ועוד. לפעמים עושים לנו בעיות. לצערינו המוח המודע שלנו אינו יכול להתמודד עם הרגשות הללו וכאן נכנס המוח ההגנתי, הנמצא בתת המודע שלנו, ובא לגונן עלינו מפני סכנה ממשית או מדומה.
חשוב לציין, שהמוח, התת מודע, שלנו אינו מבדיל בין מציאות לדמיון מבחינתו הכל אמיתי ומציאותי ולכן הוא מתעורר ובא לשרת אותנו, והכוונה להגן עלינו.
כשאני כותבת, שהמיגרנה והכאב "משרתים אותי", כוונתי היא שהם באים להגן עלי.
במסע הריפוי גיליתי על עצמי שאני לא מצליחה להביא את הרגשות לידי ביטוי. קשה לי להביע רגשות כמו: התרגשות, מתח, כעס וכד'. וכאן נכנסת המיגרנה ל"שירותי ההגנה". אצל אחר "שירותי ההגנה" מופעים כקשיי נשימה, אולי בכאבי בטן או פריחה בגוף.
בימיי בית הספר ולימודי האקדמאים לפני מבחנים התפתחה אצלי תופעת המעי הרגיש.
לפני נסיעה לחו"ל, אני לא יודעת/מצליחה לבטא את מידת ההתרגשות שלי או המתח והדבר מיד מתבטא במיגרנה.
נדיר מאוד שאני מתעצבנת ברמה כזו שאני "יוצאת מכליי". אני זוכרת שבאחד מהשעורים בלימודי לתואר ראשון קיבלנו משימת ציור ואח"כ התבקשנו להסביר את הכוונה שלנו בציור. אני ציירתי קישקוש בהמון צבעים וההסבר שלי לציור היה שאינני אוהבת להראות ולתת ביטוי פומבי למצבי הכעס שלי.
אני יכולה לכתוב דוגמאות לרוב ואני בטוחה שאתם מוצאים את עצמכם מהרהרים בדברי ומרגישים שגם אצלכם הרגשות מספרים סיפור.
ביטוי של רגשות כמו: כעס, אכזבה, עצב נתפס עבורי כמצב של חולשה מצב של נקודת תורפה, חשיפה מיותרת ושהמידע על כך אינו רלוונטי לסביבה.
לאורך שנים תפקדתי עם המיגרנות, לקחתי כדור ועוד כדור עבדתי, ניהלתי בית, גידלתי ילדים, והכאב ראש דפק ודפק. רק בשנים האחרונות הוא הצליח להכריע אותי והרשיתי לעצמי, להגיד שעכשיו כואב לי הראש ואני נכנסת למיטה או לא הולכת לעבודה. פעמים רבות נשארתי מספר שעות בבית וכשהכאב חלף יצאתי מיד לעבודה. ואני... אני לא הקשבתי למוח, התת מודע, שניסה להגיד לי היי... עצרי רגע תבררי עם עצמך מה קורה איתך.
אחרי ניסיונות כושלים לפתור את המיגרנות דרך הרפואה הקונבנציונאלית, שלא צלחו, פניתי לדרך של ריפוי עצמי והבנתי שעלי להקשיב יותר לרגשות שלי ושתפקידו של הכאב להגן עלי או כמו שכתבתי בעבר "לשרת" אותי. הכאב הוא מעין שעון מעורר הקורא לי לבחון ולשאול את עצמי:
מה הכאב מספר לי? למה הוא פה? למרות שלפעמים נראה ששום דבר לא מטריד, אני עוצרת לרגע, מפנה זמן לשאול את השאלות ומבררת עם עצמי מה עורר אותו. אני מגלה שאכן היה אירוע שערער אותי רגשית וכשאני מבינה זאת אני מצליחה לשחרר אותו.
בעבר כתבתי כיצד אני עושה זאת ולכן אתן תזכורת קצרה.
* אני כותבת לעצמי ותוך כדי כתיבה עולות לי תובנות ועולים פתרונות.
* מדיטציה.
* דמיון מודרך.
* חשיבה חיובית.
* ובעיקר אמונה ונחישות, שאעפיל אל הפסגה של חיים ללא מיגרנות.
המלצותיי אליכם
1. אל תדחו על הסף את השאלה כיצד המיגרנה משרתת אתכם? (למרות האנטגוניזם שהיא מעוררת)
2. קבלו בהבנה שהמוח, התת מודע, שלכם מתעורר להגנתינו. ההגנה באמצעות המיגרנה והכאב זהו השירות.
3. הקדישו לעצמכם חמש עד עשר דקות ושאלו את עצמכם עם הופעת המיגרנה איזה אירוע במהלך היום ערער את רגשותיכם?
4. לפעמים תגלו, שלא היה אירוע רגשי חריג, אלא הייתה ציפייה שהמיגרנה תגיע.
נסו להיות פתוחים לדברים שאני כותבת, מה כבר יש להפסיד, במילא כואב. שווה לנסות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה