יום חמישי, 7 במרץ 2019

לא בגלל הכוח, רק בגלל הרוח

יום 6.
עוד דברים שעוזרים לי לאורך המסע.
כשהחלטתי לצאת אל דרך הריפוי העצמי שיניתי את הצלצול בטלפון לשיר של שלומי שבת "רק בגלל הרוח" והוא מלווה אותי כבר שנתיים.

בגלל הרוח

שלומי שבת
מילים: מיכה שטרית
לחן: לאה שבת
קיימים 6 ביצועים נוספים לשיר זה 

אקורדים  



יהיה מה שיהיה
אני עוד אשנה
אני אגשים את חלומי
נושאי בשורה רעה
מכות או עוד גזירה
לא ישנו את מהותי.

אני את והאל שלצידי
עוד ננצח
לא בגלל הכח
רק בגלל הרוח
הנושבת בגבי.

רק בגלל הרוח
בתוכי, במוחי, בנשמתי
רק בגלל הרוח
בתוכי, בדמי, בנשמתי.

את שיש לי להגיד,
אני עוד אצרח
אפילו בירח ישמעו
מי שיגיד: "לא כך"
אותו לא אשכח
יבוא היום אוכיח צדקתי.

אני את והאל שלצידי...
להיטי זהב
(2001)


המילים כ"כ אופטימיות ומתאימות לי. ידעתי, שלא כל הסובבים אותי מאמינים, שאפשר  לחיות בלי מיגרנות ללא טיפול רפואי. זה אפשרי!  גם אני לא האמנתי שזה אפשרי.



אסכם שוב מה עשיתי מתחילת המסע שלי לחיים בלי מיגרנה.
1. התחלתי להאמין שריפוי עצמי זה משהו אפשרי, ולא סתם בדייה.
2. גייסתי את המשפחה לטובת המסע, ובמיוחד את בעלי, שתומך בי לאורך המסע.
 כמו שכבר כתבתי המסע מציב לא מעט אתגרים בדרך.
3. שיניתי את הצלצול בטלפון לשיר אופטימי, שמשקף את ההרגשה שלי והדרך שבה בחרתי ללכת.
4. חיפשתי תשובות לשאלות: איך הכאב משרת אותי? במה הוא משרת אותי? עד כמה שזה נשמע הזוי, שהכאב משרת אותי.
5. פתחתי לי מחברת וקראתי לה "יומן מסע", בה כתבתי את התשובות לשאלות, דילמות שהיו לי שלעיתים קרובות נפתרו תוך כדי כתיבה.
6. כתבתי ועד היום אני כותבת שלטים בגודל של רבע בריסטול, שעודדו ומעודדים אותי. לדוגמא: "אני אנצח אותך" , "YES I CAN DO IT",
7. התחלתי לעשות מדיטציות בשילוב דימיון מודרך, כשאני מאזינה לגלי דלתא. מעולם לא עשיתי מדיטציה, אבל נעזרתי בשיטות שהתנסתי בהן כשטופלתי בביופידבק , היפנוזה ומלימודי ה NLP שלמדתי.
8. הלכתי ועדיין הולכת לטיפולים שונים, שארחיב עליהם בהמשך.
9. כל הזמן קוראת ולומדת דברים חדשים על המוח, שיטות טיפול ועוד. ארחיב על הקריאה שלי בהמשך.

אל תפחדו להתחיל את המסע שלכם, הוא יביא אתכם למחוזות נפלאים.
תתחילו להאמין שזה אפשרי. 

יום ראשון, 3 במרץ 2019

לא הכל דבש

יום 5
היי לכם
לא הכל דבש.

היי לכם. לפני שבוע כתבתי על "נפילה" שחוויתי, וכבר הייתי בסיומו, ולקראת פרסום הבלוג. רציתי לשתף אתכם, שלא הכל דבש בתוך התהליך הזה, ושלא תתאכזבו אם במקרה תרגישו שהמיגרנה חזרה ואין לכם כוחות להמשיך. אבל החלטתי למחוק אותו, מפני שלכתוב על השלילי משדר אנרגיה לא טובה ומשליך על התת מודע שלנו. לכן החלטתי להסביר זאת בדרך אחרת חיובית, מעוררת תקוה.

בתחילת מסע הריפוי שלי אמרתי לעצמי ולסובבים אותי, שאני יוצאת למסע להצלת חיי, כי אינני מוכנה להמשיך לחיות, כשהמיגרנות מנהלות את חיי. ידעתי שמסע הריפוי, כשמו כן הוא, מסע, ובדרך יהיו עליות ומורדות, מהמורות, אבנים קטנות וגדולות ואפילו סלעים. 

האמונה בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידיי שאעבור את כל המכשולים ואגיע לריפוי מלא היא שמחזקת אותי לאורך המסע. בימים שמופיעה מיגרנה או מיגרנות, שאני קוראת להן "נפילות". אחד הדברים שמחזקים אותי ב"נפילות" הם גם ציטוטים משירים, אחד השירים, שאני נאחזת במילותיו הוא השיר :

" נופל וקם"  של להקת שב"ק ס

"הדרך ארוכה ומפותלת
 אני נופל וקם, 
 אף פעם לא אפסיק ללכת, 
אני נופל וקם נופל וקם 
עובר גשר ועוד גשר 
אני נופל וקם נופל וקם 
כמה ארוכה היא הדרך 
אני עומד איתן עם ראש מורם."

 תהליך הריפוי כולל למידה אין סופית. וכל "נפילה"  היא שלב בדרך שגורם לי לעצור ולחשוב שהגיע הזמן ללמוד משהו חדש, להבין דברים חדשים, כמו לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות, אולי להגיד לעצמי שנכנסתי שוב לטרוף ולמתח החיים, ואני צריכה קצת להרגיע ולהשתמש בכלים שעד עכשיו רכשתי מתוך קריאה וטיפולים רגשיים שטופלתי ועודני מטופלת. כל "נפילה" כזאת היא צלצול הפעמונים שמעיר אותי ואומר לי שאני צריכה לעשות "רגע חושבים" מהנקודה הזאת את צריכה לחשוב על שינוי, שישפר עוד יותר את המצב.

אחת הדרכים לריפוי היא להקשיב לתחושות הבטן שלכם, לרוב המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש, היא הנכונה, אבל שנייה אחרי, השכל וההגיון מתערבים ומסבירים לנו, שתחושת הבטן שלנו מוטעה. מניסיון היא לא, לכו איתה. בכל פעם שנתתי להגיון להתערב ועשיתי כרצונו, הבנתי בסוף שהוא לא ממש הגיוני והייתי צריכה "ללכת עם תחושות הבטן שלי" לתת לאינטואיציה להוביל. אני קוראת לזה להקשיב  ל "לוחש לנפשי".
לפעמים התובנות הן מידיות ולפעמים הן מגיעות לאחר זמן ממושך בסופו של דבר הן מגיעות, ולא כואב ימים ואפילו שבועות והמצב רק הולך ומשתפר, בסופו של דבר כן, הכל דבש.