כאב ורגשות

בוקר טוב
יום 4
כפי שהבטחתי לכם אכתוב היום על הספר "ריפוי הכאב הכרוני" מאת ד"ר סארנו.
אל הספר נחשפתי בספרה של מירב הראל "נפש בריאה בגוף בריא".

להזכירכם, החודש, הוא חודש מרץ2017, ואני עדיין מחלימה מהניתוח השישי, להשתלת אלקטרודות בראש ויש לי זמן לקרוא ספרות מקצועית, העוסקת בריפוי עצמי.

ד"ר סארנו כותב בספרו שיש להיות מודע לרגשות כדי לרפא את הגוף. לטענתו גורמים רגשיים אחראים לכאבים כרוניים שונים, שבניהם הוא כולל מיגרנות. הוא מציין שצריך למצוא את מקור הכאב שקשור לרגשות החבויים, שהסובלים מכאבים נושאים בתוכם. ואיך רגשות אלה יכולים לגרום למוח לייצר תסמינם גופניים. הוא מכנה את תופעת הכאב הכרוני כ Tension Myositis Syndrome)    TMS

 בספר הוא מציין שיש טיפוסים העלולים לסבול מכאבים כרוניים לדוגמה, הטיפוס המרצה. הפרפקציוניסט, בעלי הערכה עצמית נמוכה, תלותיות וכד' (אולי אתם מוצאים עצמכם מתאימים לאחד הטיפוסים האלה), וכן מצבים רגשיים ולחצים המשפיעים על התת מודע שלנו.

אני ממליצה בחום לקרוא את הספר הוא מחזק את ההסבר שהגוף והנפש חד הם, ולא מהצד הרוחני, אלא מנקודת מבט רפואית.
הספר תרם לי רבות לתהליך הריפוי בו אני נמצאת. 
ד"ר סארנו מציע, שאם למרות וזיהינו את הבעיה הרגשית, שמעוררת אצלנו כאב ועדיין כואב לנו כדאי מאוד לפנות לטיפול רגשי.

בתחילתו של התהליך חיפשתי מטפל/ת שיעזרו לי בהתמודדות עם המצבים הרגשיים, שמערערים אותי וגורמים להופעתה של המיגרנה. חשבתי לעצמי אם אני מאמינה ומאמצת את דבריו של ד"ר סארנו, אחפש משהו בארץ שמטפל בדרכו, והגעתי לד"ר ניר ברוש, שנתן לי כלים נוספים שבעזרתם אמשיך בתהליך הריפוי, והוא ממשיך ללוות אותי עד היום. במקביל להתייעצויות עם ד"ר ברוש, המשכתי לנסות טיפולים נוספים שיחזקו אותי בתהליך וממשיכה כל הזמן לקרוא ספרים בנושא.

בבלוג זה אכתוב על הטיפולים והמטפלים, שסייעו לי להתקדם בתהליך הריפוי
וגם על האתגרים שבדרך, לא הכל דבש, היו גם ימים אפורים.
ניפגש בהמשך

האם המיגרנה משרתת אותי?

יום 3
היום הבטחתי, שאענה על השאלות, שמספר מטפלים שאלו אותי.
במה המיגרנה משרתת אותי?
מה אני מרוויחה ממנה?
בתחילה חשבתי לעצמי, מה השאלות האלה:
"המיגרנה משרתת אותי?"
"אני צריכה מיגרנה, שתשרת אותי ואת הרצונות שלי?"
נראה לכם, שאביא על עצמי כאב וסבל, בשביל "להשיג לעצמי משהו?"
"מה אני מזוכיסטית?"
אצלי הכל בסדר, וחוץ מזה אם אני עייפה ורוצה לנוח יש לי את האפשרות. אני מגיעה בצהריים הביתה מספיקה לנוח, אח"כ ממשיכה את יומי בנחת, ברוך השם הילדים גדלו, אני כבר לא מטפלת בתינוקות, סוף סוף ישנה מצוין בלילות, בעבודה עניינים התחילו להסתדר. הכל טוב אצלי.
מדוע בכל פעם ממשיכים לשאול אותי, איך המיגרנה משרתת אותי ומה אני מרוויחה ממנה?

כשהתחלתי את תהליך הריפוי ו"המסע שלי לחיים בלי מיגרנה", החלטתי לחזור שוב לשאלו האלה ולחפש להן תשובות.

יצאתי למרפסת עם מחברת, החודש הוא חודש מרץ, שמש חורפית נעימה. בקבוק סודה או כוס קפה וקנביס רפואי. (שגם עליו אספר בהמשך) והתשובות הגיעו, פתאום הבנתי שהמיגרנה אכן משרתת אותי.

מזכירה  שהוגדרתי ע"י הרופאים כבעלת כאבי ראש כרוניים, העקשניים כל טיפול מונע. כלומר,  יום כואב לי הראש, אבל בערך אחת לשלושה שבועות התפרצה מיגרנה, שבעקבותיה לא יכולתי לקום מהמיטה. לפעמים אחרי כדור רילרט אחד במינון של 40 מ"ג הייתי מתאוששת וחוזרת לתפקוד מלא, לעיתים נאלצתי להשאר במיטה לפחות ל 24 שעות ולקחתי כמויות של טריפטנים, שלאט לאט הקלו על הכאב. 
בהתקף כזה זאת הייתה ההזדמנות שלי "לברוח" אף אחד לא פנה אלי, לא ביקש ממני כלום, כולם הבינו את מצבי, שעכשיו לא מבקשים ממני כלום בשביל אף אחד, הנה ההזדמנות שלי להגיד, סליחה, עכשיו אני לא יכולה, תעזבו אותי בשקט.
לא הייתי צריכה לרצות אף אחד, אף אחד לא מעביר עלי ביקורת על משהו שעשיתי או לא עשיתי.
ששששש היא לא מרגישה טוב.


ועכשיו שבו עם עצמכם תסתכלו טוב, טוב פנימה אל נפשכם ותשאלו:
מה הרווח שלכם ממיגרנה?
איך המיגרנה משרתת אתכם?
לעיתים משהו מכביד על הנפש שלנו ואין לנו יכולת לבטא את זה ולהוציא אותו החוצה, לפעמים אנחנו לא יודעים, או לא מצליחים לשים את האצבע על הדבר הזה שמציק לנו, לא מצליחים לזקק.

אל תוותרו לעצמכם ואל תגידו אצלי זה לא ככה, נסו בכל כוחכם למצוא תשובות, זהו תחילתו של ריפוי.
עם קבלת התשובות תתקבל אצלכם ההבנה שיש דברים שמכבידים עליכם ועד עכשיו לא קישרתם בינם בין המיגרנה. לא האמנתם שלחץ ומתח עלול לעורר מיגרנה ולא העלתם על דעתכם שהמיגרנה היא מקום מפלט.

מחר אמליץ  על ספר שמסביר כיצד לחץ נפשי משפיע על גופינו. 

דבקות במטרה היא שם המשחק

בוקר טוב.

יום מספר 2 לכתיבת הבלוג.

מאוד חשוב לי לציין לפני הכל, שתהליך הריפוי לוקח זמן, חייבים להיות דבקים במטרה, זה אינו תהליך של "הוקוס פוקוס", או שלוקחים כדור והופס זה נגמר. את התוצאות רואים ומרגישים, גם אם הן קטנות, לפעמים אנחנו לא ערים לשינוי הקטן שהתרחש בנו, אבל התרחש שינוי, והשינוי הקטן הזה מקרב אותנו אל המטרה.

ועכשיו אכתוב מה אני עשיתי ואיך התחלתי.

אחרי שקראתי את הספר "נפש בריאה בגוף בריא" התחלתי להשלים עם הרעיון, שכנראה המיגרנות הן באמת "יושבות" על משהו נפשי.

אבל מה? נפשית אני בסדר גמור, הכל טוב לי, יש לי משפחה נהדרת, אני אוהבת את העבודה שלי, אומנם קצת לחץ, אבל אצל כולם לחוץ. באמת, זה מה שעושה לי מיגרנות? באמת הנפש שלי מדברת אלי דרך הכאב?

החלטתי להתחיל ולצלול אל מעמקי נפשי. הרי כבר בדקתי הכל, הייתי אצל טובי הנירולוגים בארץ, עשיתי את כל הבדיקות האפשריות, אפילו התפללתי שכבר ימצאו משהו קטן, לא דרמטי ולא מסכן חיים, שיוציאו אותו ויבוא לציון גואל. למזלי,לא מצאו כלום ואני עדיין תקועה עם מיגרנות.

מה נשאר כבר להפסיד, בואי נבדוק את הנפש, מה לה יש להגיד.

במהלך השנים , עברתי טיפול פסיכולוגי, שהיה קשור במשבר בעבודה, ניסיתי ביופידבק והיפנוזה. (מקווה שציינתי את כולם).

הוצאתי תעודות כמאמנת אישית, מטפלת ב NLP.

בתחילת תהליך הריפוי העצמי ועד היום אני משתמשת בכלים, שלמדתי מהטיפולים שעברתי ומכלים שלמדתי מתחום האימון האישי וה NLP.

בשיעור הראשון שלי לתעודת מאמנת אישית, המשימה הראשונה הייתה, להתחיל לכתוב לעצמינו. זה מנקה, משחרר. ולכן כשהתחלתי לטפל בעצמי, הדבר הראשון שעשיתי, התחלתי לכתוב. ולענות לעצמי על שאלות.

שכנשאלתי ע"י המטפלים, מה היה בגיל 19, בעת שירותי הצבאי, שעורר מיגרנה?

מה קרה בגיל 37 שגרם למיגרנה להחמיר ולהופיע על בסיס יומי?

למרות שעלו בראשי תשובות, באותה מהירות שהן עלו, סילקתי אותן ממחשבתי בטענה, שלא יכול להיות שבגלל זה אני סובלת ממיגרנות. סירבתי לקשר בינן לבין המיגרנות.

והשאלה שהרגיזה אותי במיוחד:  איך ובמה המיגרנה משרתת אותי? (מחר אענה עליה)

ואז....

התיישבי והתחלתי לענות לעצמי על השאלות.

והנה חלק מהתשובות:

בצבא הייתי פקידה, אני קוראת לזה, "משק"ית נס קפה". אבל היה קשה נפשית, היה לחוץ, היה לא טוב בכלל. והנה אחרי שנת השירות הראשונה צצה לה המיגרנה.

כמו שציינתי בגיל 37 חלה החמרה ושוב שאלתי את עצמי מה קרה אז?

והתשובות התחילו לזרום כמו מים, זאת הייתה תקופה עמוסה רגשית.

והנה כמה: ילדתי תינוק פג, תקופה ארוכה מאוד הוא לא ישן בליילות, עברנו דירה, היה קשה בעבודה עם המנהלת ועוד תהליכים משפחתיים.

בעיקר עניתי לעצמי איך המיגרנה משרתת אותי

לסיכום היום:

1. תנו לכם את החופש להבין שכנראה המיגרנה "יושבת" לנו על משהו נפשי.

2. שאלו את עצמם מתי היא הופיעה לראשונה?

3. מה קרה באותה תקופה? והתשובה הראשונה שתעלה, סביר להניח שהיא התשובה הנכונה. התת מודע, תחושות הבטן, האינטואיציה נותנים לנו את התשובות.

מה כבר יש להפסיד? מקסימום רק להרוויח.

נתראה מחר.

המשך יום טוב .

תחילתו של מסע הריפוי ממיגרנות

שלום.

זאת פעם ראשונה , שאני כותבת בלוג.

כבר זמן מה אני חושבת לפתוח בלוג ,ולספר על ההתמודדות שלי עם מיגרנות ועל המסע שלי בריפוי עצמי. ואולי מתוך הסיפור האישי שלי משהו ימצא את דרכו לריפוי שלו. שהרי נאמר "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"

בגיל 19 התחילו המיגרנות הראשונות שלי, שהופיעו סביב המחזור החודשי. בגיל 37 הפסיק המחזור ומאז... רק החמרה, כלומר אט אט הן התחילו להופיע על בסיס יומי. ולי הבטיחו, שיפסק המחזור איתו ייעלמו המיגרנות, זה לא קרה.

ניסיתי הכל, טיפולים מונעים, טיפולים אלטרנטיביים, טופלתי אצל הנוירולוגים הכי ידועים בארץ, כלום... לא עזר, ואם עזר אז לתקופות מאוד קצרות. כשהרגשתי שאין מוצא החלטתי להשתיל אלקרודות בראש, שמעבירות פולסים חשמליים לעצב ואמורות למנוע את התקפי המיגרנה. לצערי, הם לא צלחו. האלקטרודות זזו ממקומן, ואפילו אחת פרצה החוצה מהראש וגרמה לזיהום, הוכנסתי דחוף לניתוח להוציא אותה, מחשש שתגרום לזיהום בגופי. כל כך סבלתי מכאבי ראש, שהייתי מוכנה להיכנס בפעם השישית לחדר ניתוח כדי להחזיר את האלקטרודה לראשי, לצערי היא שוב זזה ממקומה.

לפני הניתוח האחרון, אמא שלי קנתה לי את הספר, "נפש בריאה בגוף בריא, 8 המפתחות לריפוי הגוף והנפש" מאת מירב הראל. אם הספר היה עומד מולי בחנות הספרים, לא הייתי קונה אותו. למה? כי התעייפתי לשמוע את הסיפורים על החבר שהלך למרפא הזה, והמדקר האחר ואיך הוא עזר להם.

אבל.... הספר הגיע אלי והיום אני מאמינה שכך היה צריך להיות. התחלתי לקרוא אותו עוד לפניי כניסתי לניתוח, מה היה לי להפסיד.

באחד הפרקים מספרת המחברת על איך ריפאה את עצמה ממיגרנות. ותוך כדיי הקריאה בספר, בא השינוי החשיבתי, אם היא יכולה גם אני יכולה. וכנראה זה אפשרי והמיגרנה איננה גזירת גורל, שעלי לחיות איתה כל החיים.

ביום בו הבנתי, שהאלקטרודה זזה, ואין מצב לניתוח נוסף, החלטתי, שאני מרפאה את עצמי, ואיפה שהרפואה הקונבנציונאלית נכשלה אני אצליח. הייאוש והתסכול עזבו אותי, הרגשתי נחרצת ומלאת אמונה. הרגשתי משהו שונה, שעד היום קשה לי להסביר במילים, כאילו פגע בי ברק ופתאום החיים השתנו. (נשמע כמו סצנה מסרט 😊).

הרגשתי בכל תא ותא, נים ונים, עצם ועצם בגופי, שאני אצליח לרפא את עצמי מהמיגרנות, ובאמת התחלתי להרגיש טוב, נפלא, ושאני גמרתי עם המיגרנות.

ומאז אני במסע של חיי, מסע מאתגר, שידעתי מראש, שיהיו בו גם "נפילות", אבל אני אקום מכל נפילה מחוזקת.

בבלוג זה אכתוב על המסע שלי.