ככה הצלחתי להעביר את המיגרנות
ארבע לפנות בוקר, אני מוצאת את עצמי עומדת מול הראי, מסתכלת על עצמי ישר בעיניים ומדברת אליי, אל הכאב ואומרת לו, שאני גומרת איתו עכשיו, עכשיו הוא הולך ממני.
משש בערב כואב לי הראש, עשיתי כל מה שאני יודעת. בתוך תוכי אני יודעת למה הוא לא עובר, אני בלחץ! מחר אנחנו טסים לחו"ל ואני פוחדת שהוא יישאר איתי.
אני לא רוצה לקחת כדור, מפני שלפני כחודשיים התחלתי להזריק את הזריקה החודשית למניעת המיגרנות, "אימביג". היא לא מונעת לגמרי את הכאבים, אבל העוצמה שלהם פחתה, היא עזרה לי לצאת מהפחד, שאתעורר בבוקר עם מיגרנה. אבל הפעם הראש מתפוצץ לי, כל הצד שמאלי של הפנים כואב ואני מתעקשת להעביר את הכאב ללא כדור.
מדוע אני מסרבת לבלוע כדור?
אני רוצה להכניס את המוח למסלול שהוא יבין שאני מתגברת על הכאב ללא כדור ואני חוששת שנטילת כדור תחזיר אותי למסלול הישן, שאם כואב הפתרון הקל הוא לקחת כדור, ואחזור להשתמש בכדורים. בדיוק כמו אדם שנגמל מסיגריות, כשמגיע הוויתור של "רק סיגריה אחת, מה כבר יקרה?" ו"אופס", הוא חזר לעשן.
המוח שלנו הוא בר שינוי, גמיש, אפשר לסלול בו נתיבים חדשים באמצעות תרגול ועקביות. ואני סוללת מסלול חדש, של בלי כדורים.
בארבע בבוקר התרחש המפנה לו חיכיתי, אני מרגישה שעכשיו אצליח להעביר את הכאב, הרגשה שממלאת את כל תאי האמונה, שהפעם אני מעבירה אותו. אני מול הראי, מביטה אל עצמי ואומרת, לא משנה כמה זמן זה ייקח, כנסי למיטה, דברי אליו ברוגע, בלי לחץ, את גם הפעם תעפילי אל הפסגה.
מתחילה מדיטציה וכשכל הגוף רגוע והראש שקט, אני עוברת לדמיון מודרך, רואה איך כלי הדם מתרחבים, איך אני מזרימה לתוכם חמצן בכל נשימה. אני מדמיינת את עצמי רוקדת משימחה על חוף הים כשאני מצליחה להעביר את המיגרנה, אני אומרת לעצמי עד כמה אני אלופה שאני עושה את זה. חוזרת כמו מנטרה על המשפט Yes I Can Do It. ומוסיפה I Did It. מדמיינת איך "פקמנים" קטנים מכרסמים את הכאב עד תום ומקפידה לאורך כל המדיטציה להשאר חיובית ולא לתת למחשבות שליליות להתערבב ולפלוש אל כל הרוגע והנעימות שאני נמצאת בה.
אינני יודעת כמה זמן שכבתי במיטה ועשיתי זאת, אבל הרגשתי איך הוא לאט לאט הכאב מתפוגג. אומנם לא לגמרי. חזרתי על התהליך בבוקר עד שכמעט והכאב נעלם. וכל זה בלי כדור ועם הרבה נחישות, אמונה ושלווה.
אני אומרת הכ(ק)ל בראש.
תנסו גם אתם, תראו, זה אפשרי. שמרו על חיוביות וסבלנות, בסוף תצליחו.
האמינו בדרך, אל תוותרו. נכון, לפעמים לא תצליחו, לפעמים הדרך תראה ארוכה, קשה ומסובכת. גם רומא לא נבנתה ביום, גם תינוק לא מתחיל מיד ללכת, וגם ההמצאות הגדולות לא נולדו מיד.
מכל הקשיים וחוסר ההצלחות אנחנו רק לומדים, מתנסים, מוצאים פתרונות ומתקדמים הלאה.
בהצלחה... צאו לדרך... ואל תשכחו להצטייד בשק של סבלנות.
