"ולא לפחד מהפחד"

 ולא לפחד מהפחד. 

ערב אחד, בעודי מהרהרת בכאבי הראש שממשיכים להופיע ולא מרפים, ומנסה למצוא נחמה בכל דברי המטפלים וההמלצות בספרים האומרים וממליצים שאם עדיין כואב הראש כדאי ואף רצוי לקחת כדור להרגעת הכאב. לדעת חכמים, ואינני מזלזלת, מאוד קשה להתמודד גם עם הכאב וגם לעשות עבודה ריגשית. 

הרגשתי כמו עכבר שרץ על הגלגל ולא מצליח לרדת ממנו. כאב רדף כאב, כדור רדף כדור ואין לי יכולת להשתחרר ממנו. הפחד מהתקף הכאב הבא ושאצטרך לקחת עוד כדור מציף אותי. והשאלה שממשיכה להדהד בראשי: 

מתי זה כבר יגמר ויהיו לי חיים נורמאליים?  מתי אוכל לעשות כל מה שאני רוצה? כמו... לעשות ספורט, להתנדב, להתחיל לפתח ולקדם את החלום שלי, לטפל באנשים שסובלים מכאב , להרצות על התהליך שעברתי. ולהגיד להם תראו זה אפשרי, תראו אותי, אני סיפור הצלחה, וזה אפשרי.

פתאום ברגע אחד, גמלה בליבי החלטה ואמרתי לעצמי. "את מפסיקה לפחד" "הפחד והכאב לא ינהלו אותך". ואם וכשיגיע כאב אני אתמודד איתו, אני אצליח לעבור את המסוכה הזאת, כמה זמן שיידרש לי אני אעשה את זה, הרי הוא לא ישאר שם לנצח, כבר עשיתי את זה בעבר.

הבנתי מזמן, שהפחד מהכאב שעומד להגיע, הוא זה שבעצם גורם לו להגיע, אני מזמינה אותו. המוח קולט את הפחד והמחשבות על הכאב ופשוט מפנה להם את המקום.

בבקרים, כשהתעוררתי, באופן בלתי נשלט, המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה, " יש לי כאב ראש,?"  "היום אני בלי הכאב?" ושנייה אח"כ הכאב פרץ אל רכותיי ומילא אותי. הלחץ התחיל להציף אותי, והשאלות החוזרות ונשנות עלו שוב. 

"מה אעשה?"  "למה  שוב?" המחשבות השליליות השתתפו גם הן בחגיגה. "אוף, אין לי כוח לזה".  הפקפוק בתהליך והספקות בפרוש אינם עוזרים, הם רק מלחיצים יותר ופוגעים בכל העבודה. למרות שהחלטתי לשנות גישה ולהתחיל לחשוב חיובי, לעשות מדיטציות ולהגיד לעצמי, שכבר עשיתי את זה והצלחתי, הפחד היה חזק ממני והמחשבות, שאולי הפעם אני לא אצליח להעביר אותו, כל אלה פגמו בהצלחת תהליך הריפוי.

ואני..... עדיין על הגלגל מסתובבת עליו ולא מצליחה לרדת, עד אותו ערב, שבהחלטה של רגע, עברה בראשי המחשבה, שאני מפסיקה לפחד. לקחתי פתקים קטנים וכתבתי עליהם.

"ולא לפחד מהפחד"  אותו הדבקתי על החלון במטבח מעל הכיור.

"אני גמרתי איתך אתה גמור" אותו הדבקתי על המקרר.

"אני מנהלת את חיי" אותו הדבקתי על קולט האדים.

בחרתי להדביק אותם במטבח, מפני שזה בעצם המקום המרכזי בבית, בכל פעם שאני פותחת את המקרר, שוטפת כלים או מבשלת הפתקים הללו מול עיני.

וכשאני לא קוראת את הפתקים אני חוזרת ואומרת לעצמי בקול ובלב.

"אני מנהלת את חיי, אתה לא מנהל אותי, לכן אני משחררת אותך ממני עכשיו, אין בי יותר פחד, אני גמרתי איתך, אתה גמור, הכ(ק)ל בראש"

כשאני אומרת את המשפט "אני משחררת אותך", אני לוקחת נשימה עמוקה ובנשיפה החוצה אני אומרת את המשפט: "אני משחררת אותך".

כשהכאב מגיע אני מרגיעה את עצמי במשפטים הנ"ל ובמיוחד חוזרת ואומרת, שאני לא מפחדת, הוא לא ישאר אצלי בראש לנצח וככל שאהייה שלווה ורוגעה, כך אצליח להעביר אותו. החזרה על המנטרות עוזרות לי להשאר שקטה, שלווה ורגועה. מה שאגיד למוח את זה הוא יקלוט ויבין ועכשיו הוא מתחיל להבין שאני לא מפחדת יותר ושאני מצליחה להתגבר על הכאב ולהעפיל לפסגות חדשות כל פעם.

האמונה המוחלטת שמילאה אותי מראשית המסע שלי הביאה אותי להחלטה שאם ברצוני ליצור שינוי ארוך טווח עלי להיות נחושה להתמודד עם סערות ואתגרים, עם אכזבות והתפכחות ולא להיות תקועה, אלא להמשיך להיות מחויבת לדרך הריפוי בה בחרתי ושכל פעולותיי ינבעו מתוך נחישות ומחוייבות על מנת להשיג את מטרתי, שהינה ריפוי מוחלט ממיגרנות.
בעזרת הנחישות אוכל לעשות הכל על אף הפחד ולמלא את עצמי בביטחון בלתי מעורער ובתחושת וודאות שאני אצליח מעל לכל ספק. 

1. תתחילו להאמין שהדבר אפשרי.
2. היו נחושים להצליח גם אם יש אכזבות בדרך זכרו שיש הרבה אושר מכל הישג.
3. היו בטוחים ומלאו את עצמכם בתחושת וודאות שהריפוי בוא יבוא.
4. עשו זאת במשך תקופה ארוכה אל תתייאשו לאחר שבועיים, זהו תהליך ממושך, היו חזקים. האמונה, הנחישות והביטחון יחזקו אתכם.

מה כבר יש לכם להפסיד, גם ככה כואב, להיפך במסע אליו אתם יוצאים ברגע זה תזכו רק לרווחים,  בריאותיים ואישיים.

בהצלחה... צאו לדרך

*אם ברצונכם להגיב, לשאול שאלות ניתן לגלול לסופו של הפוסט ללחוץ על הוסף רשומת תגובה ולפרסם.
אשמח לתגובותיכם ומקווה שאוכל לעזור.