יום טוב לכולם.
היום אכתוב על הספר "כוחו של התת מודע", שנכתב ע"י ד"ר ג'וזף מרפי. התחלתי לקרוא את הספר לפני כשנה ונטשתי את הקריאה בו באמצע משתי סיבות:
הראשונה, בתקופה שקראתי בו חוויתי כאבי ראש על בסיס יומי, לאחר שתקופה ממושכת הצלחתי להביא את המצב לרגיעה ולהרגיש טוב מאוד, וללא כאבי ראש במשך שלושה שבועות, ואם הופיעו כאבי ראש הצלחתי בעזרת כדור רילרט אחד, להעביר את הכאב ושוב להרגיש במשך כמה ימים מצוין. וכשאני אומרת מצוין אני מתכוונת לזה. בתקופות אלה עשיתי ספורט, נפגשתי עם חברים, מלאתי את יומי בעשייה ללא מנוחה, בלי לחשוש שאולי אני מעמיסה על עצמי ואם לא אנוח יגיע הכאב ראש, ביודעי שאין קשר בין המנוחה לכאב ראש, הוא היה מגיע אם נחתי ואם לא, אם אכלתי ואם לא אכלתי, הוא היה מופיע ללא כל סיבה מוצדקת.
היום אני יודעת שבאמת אין קשר למנוחה או לאוכל לבין כאבי הראש, וכשהוא הופיע הייתה לו סיבה מוצדקת.
בימים של קריאת הספר, הכאב ראש לא נתן לי מנוחה.
בתוך מסע הריפוי, למדתי לשאול את עצמי: מה הכאב ראש מספר לי? מה משפיע על מצבי הרגשי והנפשי? בנוסף למדתי גם להקשיב לתחושות הבטן שלי, לאינטואיציות, שאני קוראת להם "הלוחש לנפשי", "הקול הפנימי", שאמר שאולי אני צריכה קצת להרפות מקריאת הספרות הרוחנית והמדעית. אני מאמינה שאם המחשבה הזאת עלתה, היא עלתה בדיוק בשביל להגיד לי לעשות קצת הפסקה, להרפות. סגרתי את הספר והחזרתי אותו למדף "ספרי ההגות" שלי. נתתי ולקחתי לעצמי קצת מנוחה.
הסיבה השנייה שגרמה לי להפסיק את הקריאה היא, שלאורך הספר נראה שהכותב לא מחדש וכל הספר עוסק ומתמקד עד כמה זה בידינו להשפיע על איכות חיינו באמצעות התת מודע והמחשבות שלנו. ביקורת דומה שמעתי מהרבה אנשים שקראו את הספר.
מה קרה שהחזיר אותי לקרוא שוב בספר כוחו של התת מודע?
כמו שכבר כתבתי פעמים רבות, אני משתדלת לשים לב לסימנים בדרך, להקשיב לאינטואיציות שלי - להקשיב ל"לוחש לנפשי".
לאחרונה בשיחות אקראיות עם אנשים, שנחשפו לספר עלה שוב שמו של הספר ולא פעם אחת והאמנתי, שזהו סימן בשבילי לחזור לקרוא את הספר. הוצאתי אותו ממדף הספרים והתחלתי לקרוא מהמקום בו הפסקתי. והפעם הקריאה הייתה שונה. הצלחתי להיכנס לעומק הרעיונות. הספר דן ביכולת שלנו לשנות את חיינו בתחומים שונים, כמו בריאות, קריירה, פרנסה, זוגיות. אני בחרתי להתמקד בבריאות.
במה הספר תרם לי?
מה עשיתי בעקבות הקריאה בספר?
במשך תקופה ארוכה, כשהתעוררתי בבוקר, בשנייה הראשונה של ההתעוררות חיפשתי את הכאב. באותה שנייה הוא לא היה שם, אבל בשנייה הבאה התחלתי להרגיש בו, ולאורך מספר שעות הייתי עסוקה בלנסות להעביר אותו בכל הכלים שלרשותי, אלה שפיתחתי והתאמתי לעצמי ואלה שלמדתי מתוך קריאה ומתוך טיפולים רגשיים, שעברתי ועדיין עוברת. הרבה פעמים הצלחתי להתגבר עליו, לעיתים ליווה אותי כאב מינורי, אבל מעצבן ומתסכל לאורך כל היום ולפעמים לא הייתה ברירה ולקחתי כדור
בספר קראתי, שהזמנים האידאליים שבהם ניתן להשפיע על התת מודע שלנו, הם ממש לפני ההרדמות ומייד עם ההתעוררות.
א. מייד הבנתי, שאני מביאה על עצמי את הכאב בבוקר, כי עם היקיצה חיפשתי אותו, מתוך פחד. ובדרך זו השפעתי על התת מודע שלי והכאב הופיע.
ב. הכותב בספר ממליץ להגיד "תפילה" יומית ולהשתמש בדימיון שלנו, כדי להגיע לתוצאות. הוא מסביר, שבאמירת "התפילה" אנחנו "מפעילים", "מתניעים" את המודע שלנו וכך "מניעים" את התת מודע שלנו. את "התפילה" יש לומר לפחות שלושה שבועות כי זה הזמן שדרוש למחשבה מסוימת להתקבע במוחנו. בספר מופיעות דוגמאות ל"תפילות". החלטתי שלפני השינה ועם ההתעוררות בבוקר אאמץ לעצמי "תפילה". בחרתי שתי "תפילות" והרכבתי מהן "תפילה" אחת.
והנה היא:
"התבונה האינסופית של התת מודע שלי מושכת אלי בריאות איתנה. כעת אני מפנה את הבקשה לבריאות איתנה אל התת מודע שלי, אני יודעת שהוא מגיב לאופי בקשתי זו.
אני משחררת את הבקשה לבריאות איתנה אל התת מודע שלי, באמונה מוחלטת ובטחון מלא, שהוא מממש אותה כעת.
ממש כמו שחקלאי טומן זרע באדמה ובוטח ללא סייג בחוקי הנביטה והצמיחה."
ומסיימת
"תודה על בריאות איתנה - כל השאר בונוס
ומגיע לי כל הטוב הזה"
כשאני מסיימת את התפילה אני מדמיינת לי את החלומות שאותם אני שואפת להגשים.
אני אומרת את "התפילה" בכל הזדמנות לאורך היום, אני קוראת לזה להשקות ולדשן את התת מודע.
החלק החשוב בכל תהליך הריפוי, היא הסבלנות סביר להניח שיחזרו כאבים. אני אימצתי משפט מתוך הספר, שאחרי השפל מגיעה הגאות. עד שנתקלתי במשפט זה אמרתי לעצמי ולסובבים אותי, שאחרי הנפילה תמיד יש עלייה. המשפט שאחרי השפל מגיעה הגאות, מצלצל לי יותר מעודד.
הצלחתו של הריפוי תלויה בכם, באמונה שלכם שתצליחו ,ובזכות אותה אמונה תישארו נאמנים ועקביים במסע הריפוי שלכם.
באיחוליי בריאות איתנה - כל השאר בונוס.
ומגיע לנו כל הטוב הזה.
,
היום אכתוב על הספר "כוחו של התת מודע", שנכתב ע"י ד"ר ג'וזף מרפי. התחלתי לקרוא את הספר לפני כשנה ונטשתי את הקריאה בו באמצע משתי סיבות:
הראשונה, בתקופה שקראתי בו חוויתי כאבי ראש על בסיס יומי, לאחר שתקופה ממושכת הצלחתי להביא את המצב לרגיעה ולהרגיש טוב מאוד, וללא כאבי ראש במשך שלושה שבועות, ואם הופיעו כאבי ראש הצלחתי בעזרת כדור רילרט אחד, להעביר את הכאב ושוב להרגיש במשך כמה ימים מצוין. וכשאני אומרת מצוין אני מתכוונת לזה. בתקופות אלה עשיתי ספורט, נפגשתי עם חברים, מלאתי את יומי בעשייה ללא מנוחה, בלי לחשוש שאולי אני מעמיסה על עצמי ואם לא אנוח יגיע הכאב ראש, ביודעי שאין קשר בין המנוחה לכאב ראש, הוא היה מגיע אם נחתי ואם לא, אם אכלתי ואם לא אכלתי, הוא היה מופיע ללא כל סיבה מוצדקת.
היום אני יודעת שבאמת אין קשר למנוחה או לאוכל לבין כאבי הראש, וכשהוא הופיע הייתה לו סיבה מוצדקת.
בימים של קריאת הספר, הכאב ראש לא נתן לי מנוחה.
בתוך מסע הריפוי, למדתי לשאול את עצמי: מה הכאב ראש מספר לי? מה משפיע על מצבי הרגשי והנפשי? בנוסף למדתי גם להקשיב לתחושות הבטן שלי, לאינטואיציות, שאני קוראת להם "הלוחש לנפשי", "הקול הפנימי", שאמר שאולי אני צריכה קצת להרפות מקריאת הספרות הרוחנית והמדעית. אני מאמינה שאם המחשבה הזאת עלתה, היא עלתה בדיוק בשביל להגיד לי לעשות קצת הפסקה, להרפות. סגרתי את הספר והחזרתי אותו למדף "ספרי ההגות" שלי. נתתי ולקחתי לעצמי קצת מנוחה.
הסיבה השנייה שגרמה לי להפסיק את הקריאה היא, שלאורך הספר נראה שהכותב לא מחדש וכל הספר עוסק ומתמקד עד כמה זה בידינו להשפיע על איכות חיינו באמצעות התת מודע והמחשבות שלנו. ביקורת דומה שמעתי מהרבה אנשים שקראו את הספר.
מה קרה שהחזיר אותי לקרוא שוב בספר כוחו של התת מודע?
כמו שכבר כתבתי פעמים רבות, אני משתדלת לשים לב לסימנים בדרך, להקשיב לאינטואיציות שלי - להקשיב ל"לוחש לנפשי".
לאחרונה בשיחות אקראיות עם אנשים, שנחשפו לספר עלה שוב שמו של הספר ולא פעם אחת והאמנתי, שזהו סימן בשבילי לחזור לקרוא את הספר. הוצאתי אותו ממדף הספרים והתחלתי לקרוא מהמקום בו הפסקתי. והפעם הקריאה הייתה שונה. הצלחתי להיכנס לעומק הרעיונות. הספר דן ביכולת שלנו לשנות את חיינו בתחומים שונים, כמו בריאות, קריירה, פרנסה, זוגיות. אני בחרתי להתמקד בבריאות.
במה הספר תרם לי?
מה עשיתי בעקבות הקריאה בספר?
במשך תקופה ארוכה, כשהתעוררתי בבוקר, בשנייה הראשונה של ההתעוררות חיפשתי את הכאב. באותה שנייה הוא לא היה שם, אבל בשנייה הבאה התחלתי להרגיש בו, ולאורך מספר שעות הייתי עסוקה בלנסות להעביר אותו בכל הכלים שלרשותי, אלה שפיתחתי והתאמתי לעצמי ואלה שלמדתי מתוך קריאה ומתוך טיפולים רגשיים, שעברתי ועדיין עוברת. הרבה פעמים הצלחתי להתגבר עליו, לעיתים ליווה אותי כאב מינורי, אבל מעצבן ומתסכל לאורך כל היום ולפעמים לא הייתה ברירה ולקחתי כדור
בספר קראתי, שהזמנים האידאליים שבהם ניתן להשפיע על התת מודע שלנו, הם ממש לפני ההרדמות ומייד עם ההתעוררות.
א. מייד הבנתי, שאני מביאה על עצמי את הכאב בבוקר, כי עם היקיצה חיפשתי אותו, מתוך פחד. ובדרך זו השפעתי על התת מודע שלי והכאב הופיע.
ב. הכותב בספר ממליץ להגיד "תפילה" יומית ולהשתמש בדימיון שלנו, כדי להגיע לתוצאות. הוא מסביר, שבאמירת "התפילה" אנחנו "מפעילים", "מתניעים" את המודע שלנו וכך "מניעים" את התת מודע שלנו. את "התפילה" יש לומר לפחות שלושה שבועות כי זה הזמן שדרוש למחשבה מסוימת להתקבע במוחנו. בספר מופיעות דוגמאות ל"תפילות". החלטתי שלפני השינה ועם ההתעוררות בבוקר אאמץ לעצמי "תפילה". בחרתי שתי "תפילות" והרכבתי מהן "תפילה" אחת.
והנה היא:
"התבונה האינסופית של התת מודע שלי מושכת אלי בריאות איתנה. כעת אני מפנה את הבקשה לבריאות איתנה אל התת מודע שלי, אני יודעת שהוא מגיב לאופי בקשתי זו.
אני משחררת את הבקשה לבריאות איתנה אל התת מודע שלי, באמונה מוחלטת ובטחון מלא, שהוא מממש אותה כעת.
ממש כמו שחקלאי טומן זרע באדמה ובוטח ללא סייג בחוקי הנביטה והצמיחה."
ומסיימת
"תודה על בריאות איתנה - כל השאר בונוס
ומגיע לי כל הטוב הזה"
כשאני מסיימת את התפילה אני מדמיינת לי את החלומות שאותם אני שואפת להגשים.
אני אומרת את "התפילה" בכל הזדמנות לאורך היום, אני קוראת לזה להשקות ולדשן את התת מודע.
החלק החשוב בכל תהליך הריפוי, היא הסבלנות סביר להניח שיחזרו כאבים. אני אימצתי משפט מתוך הספר, שאחרי השפל מגיעה הגאות. עד שנתקלתי במשפט זה אמרתי לעצמי ולסובבים אותי, שאחרי הנפילה תמיד יש עלייה. המשפט שאחרי השפל מגיעה הגאות, מצלצל לי יותר מעודד.
הצלחתו של הריפוי תלויה בכם, באמונה שלכם שתצליחו ,ובזכות אותה אמונה תישארו נאמנים ועקביים במסע הריפוי שלכם.
באיחוליי בריאות איתנה - כל השאר בונוס.
ומגיע לנו כל הטוב הזה.
,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה