יום 5
היי לכם
לא הכל דבש.
היי לכם. לפני שבוע כתבתי על "נפילה" שחוויתי, וכבר הייתי בסיומו, ולקראת פרסום הבלוג. רציתי לשתף אתכם, שלא הכל דבש בתוך התהליך הזה, ושלא תתאכזבו אם במקרה תרגישו שהמיגרנה חזרה ואין לכם כוחות להמשיך. אבל החלטתי למחוק אותו, מפני שלכתוב על השלילי משדר אנרגיה לא טובה ומשליך על התת מודע שלנו. לכן החלטתי להסביר זאת בדרך אחרת חיובית, מעוררת תקוה.
בתחילת מסע הריפוי שלי אמרתי לעצמי ולסובבים אותי, שאני יוצאת למסע להצלת חיי, כי אינני מוכנה להמשיך לחיות, כשהמיגרנות מנהלות את חיי. ידעתי שמסע הריפוי, כשמו כן הוא, מסע, ובדרך יהיו עליות ומורדות, מהמורות, אבנים קטנות וגדולות ואפילו סלעים.
האמונה בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידיי שאעבור את כל המכשולים ואגיע לריפוי מלא היא שמחזקת אותי לאורך המסע. בימים שמופיעה מיגרנה או מיגרנות, שאני קוראת להן "נפילות". אחד הדברים שמחזקים אותי ב"נפילות" הם גם ציטוטים משירים, אחד השירים, שאני נאחזת במילותיו הוא השיר :
" נופל וקם" של להקת שב"ק ס
"הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם,
אף פעם לא אפסיק ללכת,
אני נופל וקם נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם."
תהליך הריפוי כולל למידה אין סופית. וכל "נפילה" היא שלב בדרך שגורם לי לעצור ולחשוב שהגיע הזמן ללמוד משהו חדש, להבין דברים חדשים, כמו לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות, אולי להגיד לעצמי שנכנסתי שוב לטרוף ולמתח החיים, ואני צריכה קצת להרגיע ולהשתמש בכלים שעד עכשיו רכשתי מתוך קריאה וטיפולים רגשיים שטופלתי ועודני מטופלת. כל "נפילה" כזאת היא צלצול הפעמונים שמעיר אותי ואומר לי שאני צריכה לעשות "רגע חושבים" מהנקודה הזאת את צריכה לחשוב על שינוי, שישפר עוד יותר את המצב.
אחת הדרכים לריפוי היא להקשיב לתחושות הבטן שלכם, לרוב המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש, היא הנכונה, אבל שנייה אחרי, השכל וההגיון מתערבים ומסבירים לנו, שתחושת הבטן שלנו מוטעה. מניסיון היא לא, לכו איתה. בכל פעם שנתתי להגיון להתערב ועשיתי כרצונו, הבנתי בסוף שהוא לא ממש הגיוני והייתי צריכה "ללכת עם תחושות הבטן שלי" לתת לאינטואיציה להוביל. אני קוראת לזה להקשיב ל "לוחש לנפשי".
לפעמים התובנות הן מידיות ולפעמים הן מגיעות לאחר זמן ממושך בסופו של דבר הן מגיעות, ולא כואב ימים ואפילו שבועות והמצב רק הולך ומשתפר, בסופו של דבר כן, הכל דבש.
היי לכם
לא הכל דבש.
היי לכם. לפני שבוע כתבתי על "נפילה" שחוויתי, וכבר הייתי בסיומו, ולקראת פרסום הבלוג. רציתי לשתף אתכם, שלא הכל דבש בתוך התהליך הזה, ושלא תתאכזבו אם במקרה תרגישו שהמיגרנה חזרה ואין לכם כוחות להמשיך. אבל החלטתי למחוק אותו, מפני שלכתוב על השלילי משדר אנרגיה לא טובה ומשליך על התת מודע שלנו. לכן החלטתי להסביר זאת בדרך אחרת חיובית, מעוררת תקוה.
בתחילת מסע הריפוי שלי אמרתי לעצמי ולסובבים אותי, שאני יוצאת למסע להצלת חיי, כי אינני מוכנה להמשיך לחיות, כשהמיגרנות מנהלות את חיי. ידעתי שמסע הריפוי, כשמו כן הוא, מסע, ובדרך יהיו עליות ומורדות, מהמורות, אבנים קטנות וגדולות ואפילו סלעים.
האמונה בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידיי שאעבור את כל המכשולים ואגיע לריפוי מלא היא שמחזקת אותי לאורך המסע. בימים שמופיעה מיגרנה או מיגרנות, שאני קוראת להן "נפילות". אחד הדברים שמחזקים אותי ב"נפילות" הם גם ציטוטים משירים, אחד השירים, שאני נאחזת במילותיו הוא השיר :
" נופל וקם" של להקת שב"ק ס
"הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם,
אף פעם לא אפסיק ללכת,
אני נופל וקם נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם."
תהליך הריפוי כולל למידה אין סופית. וכל "נפילה" היא שלב בדרך שגורם לי לעצור ולחשוב שהגיע הזמן ללמוד משהו חדש, להבין דברים חדשים, כמו לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות, אולי להגיד לעצמי שנכנסתי שוב לטרוף ולמתח החיים, ואני צריכה קצת להרגיע ולהשתמש בכלים שעד עכשיו רכשתי מתוך קריאה וטיפולים רגשיים שטופלתי ועודני מטופלת. כל "נפילה" כזאת היא צלצול הפעמונים שמעיר אותי ואומר לי שאני צריכה לעשות "רגע חושבים" מהנקודה הזאת את צריכה לחשוב על שינוי, שישפר עוד יותר את המצב.
אחת הדרכים לריפוי היא להקשיב לתחושות הבטן שלכם, לרוב המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש, היא הנכונה, אבל שנייה אחרי, השכל וההגיון מתערבים ומסבירים לנו, שתחושת הבטן שלנו מוטעה. מניסיון היא לא, לכו איתה. בכל פעם שנתתי להגיון להתערב ועשיתי כרצונו, הבנתי בסוף שהוא לא ממש הגיוני והייתי צריכה "ללכת עם תחושות הבטן שלי" לתת לאינטואיציה להוביל. אני קוראת לזה להקשיב ל "לוחש לנפשי".
לפעמים התובנות הן מידיות ולפעמים הן מגיעות לאחר זמן ממושך בסופו של דבר הן מגיעות, ולא כואב ימים ואפילו שבועות והמצב רק הולך ומשתפר, בסופו של דבר כן, הכל דבש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה