זריקת אימוביג וריפוי עצמי?
"נראה שאת מצניעה את השימוש שלך בזריקת אימוביג כשאת מספרת על ההצלחה שלך בתהליך הריפוי העצמי"
"איך את יכולה להיות כ"כ בטוחה שההטבה שלך במיגרנות היא בזכות תהליך הריפוי עצמי והיא לא בזכות זריקת האימוביג ?"
אלה הן חלק מהאמירות והשאלות שמופנות אלי כשאני מספרת על מסע הריפוי שלי ממיגרנות. אמירות ושאלות לגיטימיות לחלוטין. אשמח לענות ולהסביר ואולי בזכות ההסברים גם אתם תחליטו לצאת למסע ריפוי.
ניתן לקרוא בפוסטים הראשונים שלי בהם אני מספרת שמיד עם ההחלטה לנסות לרפא את עצמי הפסקתי תרופות למניעה ויחד עם זאת הרגשתי הטבה משמעותית. במשך תקופה ממושכת לא סבלתי מכאבי ראש בכלל, וכל זה שנתיים לפני שהתחלתי להזריק את זריקת האימוביג. על פניו נראה היה שעליתי על דרך המלך ולאורך תקופה ממושכת נהניתי מבריאות טובה, מצב רוח מעולה והחשוב מכל ללא כאבי ראש. לצערי, מפעם לפעם התחילו להופיע כאבי ראש בעוצמות שונות. לעיתים במשך תקופה ממושכת לא סבלתי מכאב ולעיתים הופיעו כאבים ברצף מתיש. בכל פעם שהכאב התפרץ התפרקתי, בכיתי, פחדתי שאני חוזרת לנקודת ההתחלה של כאבי ראש על בסיס יומי, בבקרים התעוררתי שטופת זיעה מהפחד שהכאב תוקף אותי. נזקקתי להרבה עבודה עצמית כדי למגר גם את החרדות וגם את הכאב. המאבק בשתי החזיתות היה קשה, הלחצים הנפשיים מהתקף שעלול להגיע והפחדים שהציפו אותי כשהייתי בהתקף מיגרנה לא תרמו לתהליך הריפוי ,להיפך, הם פגעו בו. מחקרים מוכיחים שכאשר איננו רגועים משתחררים הורמונים "שמוסיפים שמן למדורה" , שמקשים על המוח להרפות ורק מגבירים את החששות, הפחדים והכאב.
בתחילת מסע הריפוי העצמי שלי קראתי את הספר "ריפוי הכאב הכרוני" של ד"ר סארנו. לדעתו הכאב הכרוני מאפיין אנשים בעלי אישיות מסוימת. הוא מכנה את תופעת הכאב הכרוני כ T.M.S, המשמעות היא שהסיבה לכאבים הגופניים הינה מתחים יומיומיים, רגשות לא מודעים ואירועי חיים מלחיצים, כלומר כאבים ממקור רגשי ומכיוון שהכאבים הכרוניים הינם ממקור רגשי, הטיפול בהם צריך להיות ממוקד בהיבט הרגשי או בהיבט של מתחים בחייו של האדם הסובל. ולכן להשקפתו ,טיפול תרופתי בלבד לא יפתור את הבעיה וכאן אני מדגישה בלבד. בספרו הוא כותב שתרופות למניעה בעצם יוצרות את אפקט הפלצבו והן משפיעות לטובה לזמן קצר כי החולה בטוח שתרופת המניעה תפתור את הבעיה, כמו כן הן גם מנציחות את הבעיה הרפואית, כלומר יש לי בעיה רפואית שגורמת לכאב ולכן הטיפול בה חייב להיות תרופתי. הוא מוסיף וטוען שכדורים יכולים לשמש כטיפול תומך וזאת בתנאי שמטפלים בהיבטים הרגשיים, שהטיפול בהם הוא תהליך ארוך שלפעמים איים להרפות את ידיי.
נראה שקיימת סתירה בדבריו של ד"ר סארנו ורופאים נוספים, שמאמינים בתאוריה זו, מצד אחד קיימת הטענה שתרופות למניעה מנציחות את בעיית הכאב הכרוני ומצד שני טענה שאומרת שניתן לשלב בתהליך הריפוי העצמי תרופות מניעה או תרופות להקלה. כשהנירולוגית הציעה לי לקבל את זריקת האימוביג כטיפול מונע התלבטתי, על פניו נראה שקבלת טיפול מסוג זה אינה עומדת בקו ישר עם התיאוריה של ד"ר סארנו, שבה אני מאמינה, ולכן חזרתי לד"ר ניר ברוש, רופא ומאמן שנעזרתי בו בתחילת הדרך, המטפל לפי שיטתו של ד"ר סארנו, כדי להתייעץ איתו מה לעשות. הוא הסביר שנכון שד"ר סארנו חושב שתרופות למניעה מנציחות את הבעיה, אבל הן יכולות מאוד להועיל כשמטפלים בבעיה העיקרית, הבעיות הרגשיות שלנו. לדוגמא אם יש תקלה במנוע המכונית ומחליפים רק שמן, בעיית המנוע לא תיפתר וכדי לפתור אותה צריך לעשות טיפול במנוע. כלומר כדי שתרופות המניעה ישפרו את המצב ויעזרו לנו להירפא אנחנו צריכים לטפל בבעיה העיקרית שלנו - הרגשות שלנו ומאחר ואני בעיצומו של תהליך רגשי הזריקה יכולה לעזור לי ולקדם אותי.
וכך היה, בזכות הזריקה התפניתי להמשך העבודה הרגשית, הצלחתי להירגע והפסקתי "לחפש" את המיגרנה בכל בוקר כשהתעוררתי.
בזכות הזריקה הפחד הפסיק להשתלט עלי וקיבלתי החלטה שהמיגרנה והכאב לא ינהלו את חיי, אני ורק אני מנהלת את חיי ואפילו כשמגיע הכאב אני לא נכנעת לו ,אני מטפלת בו באמצעות דימיון מודרך, מדיטציות דיבור עצמי ודיבור אל הכאב, שאני יודעת שהוא לא ישאר שם לנצח, העברתי אותו יותר מפעם אחת ואיזה אלופת עולם אני בכל פעם שאני מצליחה להעביר אותו. כל הכלים האלה משחררים הורמונים של ריפוי והקלה על הכאב.
וכאן אני עונה לשאלות האם אני בטוחה שההטבה שאני מרגישה היא כתוצאה משימוש באימוביג.
ההטבה שאני מרגישה היא כתוצאה מתהליך רגשי שאני עוברת בשילוב זריקת האימוביג וההיפך, האחד כרוך בשני.
א. כפי שציינתי בעבר ובתחילת הפוסט, בתחילת המסע שלי לריפוי הפסקתי לקחת טיפול מונע והרגשתי מיד הטבה וכל זה שנתיים לפני שהתחלתי להזריק את זריקת האימוביג.
ב. התחלתי לטפל בעצמי באופן רגשי לבד כשאני נעזרת בכלים שלמדתי בלימודי אימון אישי ו N.L.P.
ג. במהלך השנים כשניסיתי טיפולים שונים טופלתי בשיטת ביופידבק וגם בה נעזרתי.
ד. ד"ר סארנו מציע לשלב עזרה מקצועית במקרים שמתקשים לעשות זאת באופן עצמאי ולכן כשהרגשתי שאני מתקשה לעשות זאת לבד פניתי לקבלת עזרה כזאת, כמו יעוץ פסיכולוגי או אימון אישי.
ה. לעיתים מאוד מאוד רחוקות אני משתמשת בכדורים נגד מיגרנה אני מצליחה לעבור התקף בלעדיהם וזאת בזכות הביטחון שנתנה לי הזריקה. למדתי להתגבר על הכאב ואני לא רוצה לחזור ולהרגיל את הגוף והמוח לצרוך כדורים על בסיס יומי.
לאחרונה התחלתי לפתוח פער של חודש וחצי מזריקה לזריקה. לדעתי, אני אפילו יכולה "להיגמל" ממנה אבל אני עדיין זקוקה לתחושת הביטחון שאני מקבלת באמצעותה.
לסיכום
כן, אני משתמשת בזריקת אימוביג והשילוב שלה עם טיפול רגשי והרבה מודעות למצבים שעלולים לערער אותי רגשית קידמו ומקדמים אותי לעבר ריפוי מלא עד כדי הפסקת שימוש בתרופות ושימוש בזריקה בעתיד.
נכון, לעיתים מתפרץ כאב ראש, הוא מופיע כשאני לא מספיק ערה לאירועים סביבי שעוררו סערת רגשות חיוביים או שליליים.
אם אתם משתמשים בזריקה למניעת כאב ראש, אני ממליצה לשלב תמיכה רגשית מכל סוג על מנת לקבע את ההשפעה.
בהצלחה ובריאות איתנה לכולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה